עד לפני מספר שנים, המחשבה שיש חיי לילה בקייב לא היתה עולה על דעתם של צעירים מערביים. הרי קייב היתה עמוק מאחורי מסך הברזל הסובייטי וכל פעילות שהזכירה חיי לילה היתה נחשבת לחתרנית ואסורה.

אך בדומה לערים אחרות במזרח אירופה בכלל ובבריה”מ לשעבר בפרט, אחרי התפרקות הגוש הקומוניסטי, החלו לצוץ יותר ויותר מועדונים, פאבים, בתי קפה ומגוון רחב של מקומות בהם אפשר ליהנות מחיי לילה אשר אינם היו מביישים אפילו את חיי הלילה של ערים גדולות במערב אירופה, בין אם מדובר בלונדון, פריז, ברלין או ערים אחרות.

ההיגיון הוא פשוט, ברגע שהשלטונות לא מנעו זאת, אז גם יזמים מקומיים וגם יזמים זרים החלו להיכנס אל אותן מדינות ולהשקיע בהקמת קומפלקסים של דיסקוטקים, מועדונים ומקומות אחרים בהם צעירים יכולים לבלות ולבזבז את כספם. המדינה, מן הסתם, עודדה זאת, שכן זה היה מקור טוב להכנסות, ובוודאי שזה היה מקור טוב לתיירות. קייב היום מושכת אליה צעירים רבים מכל העולם, אשר מגיעים לטייל בעיר ובלילות יוצאים לבלות בה.

מי שמחפש חיי לילה בקייב לא יתקשה למצוא מגוון רחב של מקומות, חלקם מקומות עם מאפיינים מקומיים, כולל מוזיקה, אוכל ואלכוהול מקומי. לצידם, אפשר למצוא מגוון מקומות עם מאפיינים בינלאומיים, מקומות שמנגנים בין היתר, טראנסים, מוזיקת האוס, מקומות שמנגנים מוזיקה שחורה ורוק, כמובן שבאותן מקומות אפשר למצוא אוכל מערבי, מאוכל אמריקאי ועד אוכל יפאני והרבה מאוד אלכוהול, מקומי ואחר.

צריך לומר, בדומה להרבה מאוד ערים גדולות בגוש הקומוניסטי לשעבר, ובדומה למשל למוסקבה, הרי שגם בקייב, אפשר לראות חלוקה של אתרי בילויים על פי מעמדות, ישנם אתרים מסוימים, יוקרתיים מאוד, אשר מדי ערב מגיעים אליהם עשירי המקום, גברים בחליפות ונשים עם מעילי פרווה ותכשיטים, ומהצד השני, אפשר למצוא אתרים שמתאימים יותר למעמד הבינוני, לתיירים הצעירים שמגיעים לקייב לחופשות קצרות וישנים במלונות פשוטים או באכסניות.

עם זאת מי שרוצה לחוות את החוויה במלואה, מומלץ לו, במידה והוא יכול, להשקיע לפחות פעם בבילוי במועדון או מסעדה יוקרתית, וליהנות מכל מה שהם מציעים. הנאה מובטחת.